שמונה משחקים מרתקים (למי שאין לו חיים וכל הצבע בביתו כבר התייבש) בשבת אביבית זו של תקופת הדמדומים של העונה הרגילה, רגע לפני שהשמנה מתחילה לשיר שחם לה, ושהיא יוצאת מהמטבח.

והיום בתפריט – מפגשי קצוות, מפגשי ראש-בראש של נמושות, טוענות לכתר נפגשות עם טעונות-שיפור, עכברים, חרמות, מפגשים לימודיים, שנות יופי ועוד ועוד. נסיים בסמבוסק אצל אבולעפיה עם אור ראשון.

יאללה, לדרך.

בוסטון סלטיקס (29-43) – שארלוט הורנטס (39-32)
00:00 בכיכר השעון ביפו

בשלב הזה נראה שמה שנותר לבוסטון זה להיאבק על הביתיות מול אינדיאנה, במה שמסתמן כמפגש הצפוי ביניהן בסיבוב הראשון, ממקומות 4 ו-5.
בוסטון לא מצליחה להתייצב, ויש לה שלושה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, כולם לקבוצות חזקות – פילי, דנבר והקליפרס שלא פראיירים, כשהנצחונות מגיעים מול אטלנטה וסקרמנטו הסאקרית.
לפרקים הקבוצה נראית יותר טוב, ומדגימה שמץ מהפוטנציאל שלה, כמו בניצחון על גולדן סטייט.
אבל ברגעים אחרים זה קיירי ועוד 4, והקבוצה נראית שוב לא מחוברת.

שארלוט, מצידה, מתייצבת היטב בבוץ הטובעני הנקרא איזור הלימבו של הליגה, לא בפלייאוף אבל גם לא מספיק למטה כדי לקבל בחירה טובה.
מייקל צריך להתעורר ולהפעיל לשנה הבאה את ה"פלייאוף מוד" שלו.

בבוסטון – החלטה בזמן משחק לביינס (קרסול), שמתברר יותר ויותר כברומטר של הקבוצה, והייווארד (נקע בצוואר הרחם).

מיאמי היט (37-35) – וושינגטון וויזארדס (43-30)
01:00 בגבעת המורה, אצל המורה נחמה

מיאמי הלוחמנית לא מוותרת על חלומות הפלייאוף שלה, וכרגע נאחזת במקום השמיני מול אורלנדו שנושפת בעורפה, בעוד היא עצמה עושה נעים בגב לברוקלין שלפניה, ומחכה לרגע הנכון לתקוע לה את הסכין.

ווייד בעונת פרישה מרשימה, משחק היטב, מכריע משחקים, ונראה שיכול היה לתת לפחות עוד עונה תחרותית אחת, אם לא יותר, אם לא הייתה לו אישה כזאת שווה שמחכה לו בבית.

הלילה היא מגיעה לבק-טו-בק, לאחר תבוסה קשה לפריק בלילה שעבר.

וושינגטון, יריבתה, כבר מזמן במים בחוף הים, ומחכה בקוצר רוח לפתיחת העונה הרשמית של המצילים.

פילדלפיה סיקסרס (25-47) – אטלנטה הוקס (48-25)
01:30 בבית-הבירה, בבירה

פילי המחודשת של אחרי האולסטאר אוחזת בחוזקה במקום השלישי, ומנצחת למרות יכולת לא מרשימה במיוחד, מה שמבטיח לה כנראה מפגש נוח יחסית בסיבוב הראשון מול דטרויט או ברוקלין.

למרות סגל האולסטארים וכמות הכישרון בקבוצה, לפעמים היא עדיין נראית שבלונית, צפויה, בעלת תקרה נמוכה, ולא מממשת 100% מהיכולת של הבודדים או של השלם.
נראה שפילי, למרות כל הכוכבים, בסופו של דבר תלויה רק באמביד.
וגם לאמביד הגדול והחזק יש מגבלות, שהגדולה שביניהם היא המאמן שלו, שמעמיד אותו על השלוש לזרוק מבחוץ במקום לטחון בצבע.

אטלנטה פה כרגע פשוט כדי להנות.
אין ממנה ציפיות, היא קבוצה צעירה שרק מתחילה לרוץ ולהתחבר, ולפרקים היא מצליחה להראות את הפוטנציאל של "בייבי קרי" (אם קרי היה עושה ילד עם עכברוש) – טריי יאנג, ושל ג'ון קולינס, איש השנה השנייה המרשים שלה.
היא הפתיעה את יוטה במשחק האחרון, ועלולה להוות מוקש לכל קבוצה במשחק נתון.

יוטה ג'אז (30-42) – שיקגו בולס (52-21)
02:00 אצל סבתא יוכבד, בדגניה א', נא לשמור בסוד כי חנייק לא הוזמן

יוטה, שלא נזהרה ועלתה על המוקש במשחקה האחרון, פספסה הזדמנות פז להיצמד לחלק העליון של חבורת הפלייאוף ולהתקרב לביתיות.

היא עשתה מהפך מרשים השנה, לאחר שפתחה נורא את העונה, ונותנת חצי עונה שני מצוין, בהעתק מושלם של עונתה הקודמת.
ניצחון אחד כבר נרשם לזכותה, כשהעניקה לי את ההתערבות מול שמעון (מי תהיה בפלייאוף, היא או הלייקרס), ולו את הכינוי המטופש שעליו להסתובב איתו ברחבי האתר עכשיו, עד שתעוף מהפלייאוף.

עוד מהפך גדול שקרה השנה. בעצם שניים

מולה ניצבת שיקגו.
כמו אטלנטה, קבוצה צעירה בבנייה אשר שואפת לפרוץ בעונה הבאה עם כשרונותיה הצעירים.
לווין נותן עונה סטטיסטית מצוינת, מרקאנן שהצטרף באיחור לעונה מרשים אף הוא ונראה כפרוספקט מעולה לעתיד הקרוב, ונראה שהקבוצה התייצבה והתאחדה סביב בוילן הקשוח, לאחר תקופת הטירונות.

האם בוילן יצליח להשתיל balls ב-bulls הצעירים?

מינסוטה טימברוולבס (40-32) – ממפיס גריזליז (43-29)
02:00 בדגניה ב', אצל חנייק. לשמור בשושו כי עושים חרם על יוכבד

מבט אל עבר זוג המתמודדות במשחק הנ"ל גרם לי לתמיהות שונות.

במינסוטה, אלה היו דברים כגון, "מדוע הם משלמים לוויגינס חוזה מקס?", "למה הם הביאו קצב לחסל את עתידם הנראה לעין", "מה סגנון המשחק שלהם?", ו"למה הקבוצה הזאת קיימת בכלל?".

בממפיס, התמיהות היו מעט שונות, כמו "כמה שחקנים מועילים אפשר להביא במשכורת של צ'אנדלר פארסונס?", "מדוע לא הטרידו את קונלי אם הולכים לבנייה מחדש?" ו-"מה גורם לממפיס לנצח או להפסיד משחקים כנגד כל הגיון?"

ממפיס, שבשלב זה צריכה להתבצר חזק ככל יכולתה בטנק, ניצחה 6 מעשרת משחקיה האחרונים, כולל נצחונות על קבוצות שיש להן על מה לשחק, כמו פורטלנד, יוטה ויוסטון (*עדכון – הפסידה הלילה לאורלנדו בהארכה אחרי שהובילה כל המשחק, ומגיעה לבק-טו-בק).
כשהיה לה על מה לשחק, היא הפסידה. כשאין לה על מה לשחק וכדאי לה להפסיד כמה שיותר, היא מתמלאת עזוז ותוקעת מקלות בגלגלים של קבוצות שיש להן על מה לשחק, ונראית פתאום לוחמנית ומאוששת אחרי שאמרה שלום לסמל שלה, גאסול, והביאה במקומו את ולינצ'ונאס.

זה עורר בי תהיות רבות כ"כ, שכשעה אחרי סיום כתיבת הפריוויו מצאתי את עצמי מול הסרטון הבא:

דאלאס מבריקס (44-28) – גולדן סטייט ווריירס (22-49)
02:30 בבית האשך, קמים עם העכבר ומתחילים לכרסם לגננת את הבגדים בארון

ונעבור לאלופה הגאה, אשר דרסה ללא עוררין את אינדיאנה העייפה במשחק האחרון.
קרי נראה מאופס וחם לקראת הדבר האמיתי, הטוסטר לא נותן עונה מרשימה במיוחד אבל מתחמם בצ'יק כשצריך, דוראנט נותן את שלו ונראה מחובר מתמיד לשטף הקבוצתי, וקאזינס מוסיף להם מימדים רבים, כמו מטרה באיזור הצבע, איום מבחוץ ופתיחה שלו לחדירות, סנטר אשר יכול להוביל כדור במתפרצת ולמסור היטב, ומקרה ראש אשר גורם לדריימונד גרין להראות נינוח ורגוע.

בעוד גולדן מסתכלת על הכאן ועכשיו, דאלאס מביטה בעיקר לכיוון העונה הבאה, ומחכה שזו הנוכחית תסתיים.
לחובבי הווניל, צפויה חגיגה בשנה הבאה בדאלאס.
לסנסציה הסלובנית מצטרפת הטרפת הלטבית.
כבר שכחנו כמה טוב יכול להיות השרוך הנ"ל. אז אפשר רק לדמיין כמה הם יהיו טובים יחד.
עם פוינט גארד שיכול לשחק גם בפנים, גבוה שיכול לשחק גם בחוץ, ומאמן חכם ומנוסה כמו קרלייל, השמיים הם הגבול עבור הקבוצה ונראה שנכונו לנו ימים יפים ומענגים של צפייה בהם.
בהחלט יהיה מעניין בעונה הבאה בדאלאס.

קאזינס מוסיף מימד של מסירות איכותיות לכוכבי הקבוצה

דטרויט פיסטונס (34-37) – פורטלנד טריילבלייזרס (27-44)
04:00 בביתו של שמעון, התינוקת המעוררת הופעלה ושנת היופי הופסקה (בינינו, שום דבר לא יעזור לו)

יש דברים שלא משתנים.
שמעון, למשל, יכול למרוח קרמים מיוחדים לפנים עד אין-סוף, להמשיך ללכת לתור החודשי אצל הקוסמטיקאית, למרוט שערות מהמפשעה ולטפל בפטרת הציפורניים הכרונית שלו.

יפה, הוא לא יהיה.

כך גם פורטלנד. הקבוצה נראית כל שנה כאילו היא על אמת, והנה זו השנה שלה. היא עושה שינוי-שניים בסגל, מתקדמת לאורך השנה בטבלה ולבסוף מגיעה לצמרת, לילארד דופק משחקים וצ'אקות ונראה שהכל התחבר.
אבל אז מגיע הפלייאוף ומתבררת האמת המרה – הקבוצה מוגבלת בגלל מאמנה, שבמשך ארבעה השנים האחרונות הוראותיו הטקטיות לסיומי משחקים צמודים היו "בהצלחה".

הקבוצה היא שכונה בדקות האחרונות, הבלאגן חוגג, ההירו-בול משתלט, ולילארד את מקולום מנסים להציל את המצב, ולקחת הכל על גבם עם זריקות קשות.
לפעמים זה יכול ללכת, בד"כ לא.
ובפלייאוף עוד פחות.
לכן למרות המאזן היפה, והמיקום המרשים (יכולה עוד לעבור את יוסטון ולסיים במקום השלישי), אין לי אמון בפורטלנד בפלייאוף.

מולה תעלה היום דטרויט, שבניגוד לעונות ה"שכונות" של יריבתה, חוותה שנים שחונות משלה וכעת נראה שחוזרת לפלייאוף.
כל הכבוד לדוויין קייסי, שהצליח לייצב את הספינה הטובעת ולהחזירה למסלול סביר.
כל הכבוד לבלייק גריפין, שנושא קבוצה שלמה על גבו הרחב, ועושה הכל על המגרש.
אבל גם בהם אני לא ממש מאמין לקראת הפלייאוף, ומסרב להיות אופטימי בתור אוהד פיסטונס.

פיניקס סאנס (56-17) – סקרמנטו קינגס (36-35)
04:00 בבית של גיא, הקיסמים מוכנים ומצבטי הפטמות בשלוף

סקרמנטו איבדו סיכוי אמיתי להגיע לפלייאוף, והם מתרכזים בלתת להאריסון באסט (קרדיט לממזר) זמן התאקלמות בקבוצתו החדשה. למרות עונה מרשימה ובלתי צפויה לחלוטין, הם עדיין נאיביים מסתבר וצריכים להשתפשף כדי לנצח יותר משחקים צמודים, לשמור על עקביות, ואולי גם לא לאבד יתרון של עשרים וחמש נקודות ברבע האחרון (באלה האריסון לא יוכל לעזור להם. אבל מספרים שהוא בחור ממש נחמד).

לפיניקס, לעומתה, לא היה סיכוי כזה מעולם.
הקבוצה ממשיכה לעשות את הניסוי הגדול בעולם באוהדים מזוכיסטיים, כשגם הלילה יישב גיא ספון בחדרו, אשר שלט "נא לא להפריע" תלוי על דלתו, יושב על כורסת העינויים שלו ב-4 לפנות בוקר עם מחשמל אנאלי, מצבטי פטמות, קיסמים בעיניים ושעווה חמה מטפטפת מעל – כל זאת בכדי להסב את תשומת ליבו מן הסבל המתחולל במגרש, וכתוצאה מכך גם בנבכי נפשו.

לך תבין אנשים.
אני, לפחות, מעדיף לצפות בשלוש שעות של בחורה יפה עושה הולה-הופ בהילוך איטי.

המלצת צפייה. לממהרים – ב-3:28 רואים side-boob.